החלטה בתיק ת"א 21725-01

1.         בפניי בקשה, שהוגשה על ידי עו"ד איתן סגל (להלן: "המבקש"), לפיה אעשה שימוש בסמכותי מכוח תקנה 467 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, ואורה על עיכוב ביצוע פסק הדין שניתן על ידי ביום 03/10/11, ואשר במסגרתו חויב המבקש, ביחד ולחוד עם משיבים נוספים, בתשלום סך העומד על 1,300,000 ש"ח בקירוב.

            ב"כ המבקש מנמק בקשתו בשתי טענות עיקריות. לטענתו, טעה בית משפט בפסק דינו, בכל הנוגע לחיוב המבקש בתרמית, שעה שהמבקש, לטענתו, לא היה מעורב בעסקת היסוד. הנימוק הנוסף שמעלה המבקש הינו החשש, שמא המבקש לא יוכל לקבל חזרה מעת המשיבה, בשים לב למצבה, כעולה מעדותה בפני בית המשפט ובהסתמך על חקירה כלכלית שביצעה המשיבה 9, את כספי פסק הדין, במידה ויצליח בערעורו, ושעה שהמבקש סבור כי סיכויי הערעור טובים. עוד ציין המבקש, כי בשל קביעות פסק הדין, נגרם לו נזק קשה והמבטחת בביטוח אחריות מקצועית, איילון חברה לביטוח בע"מ, התנערה מייצוג המבקש.

            במסגרת התשובה לתגובת המשיבה, הפנה המבקש לספק דינה של כב' השופטת ר. פוקס, אשר קיבלה ערעור על החלטת בית המשפט ועכבה את ביצוע פסק הדין שניתן כנגד המשיבה 9, ביחד ולחוד, למעט תשלום של 500,000 ש"ח, אשר שולם על ידה.

2.         המשיבה מתנגדת לבקשה. לטענתה, סיכויי הערעור קלושים, פסק הדין נסמך על העובדות שהוצגו בפני בית משפט והטענות המועלות בבקשה, לגבי סיכויי המשיבה להשיב את סכום פסק הדין, אם וככל שיתקבל הערעור, אינן נכונות כלל והועלו תוך סילוף עובדות וראיות שהובאו בהליך.

            עוד טוענת המשיבה, כי בקשת המבקש לוקה בשיהוי ניכר, שכן הוגשה חודשים ארוכים מאז מתן פסק הדין ורק לאחר שהמשיבה החלה לנקוט בהליכי הוצאה לפועל לצורך מימוש פסק הדין.

            המשיבה הפנתה בתגובתה לתצהירו של מר אהוד שפירא, מנכ"ל המשיבה, שניתן בתמיכה לתגובת המשיבה בבקשה שהוגשה על ידי המשיבה 9. במסגרת התצהיר נטען, כי אמנם המשיבה הצהירה, כי במועד שרכשה את המגרש נשוא התובענה אכן היה זה הנכס היחידי של המשיבה, ואולם המשיבה הצהירה, כי תחום עיסוקה העיקרי הינו בביצוע פרויקטים הנדסיים אזרחיים, בסדרי גודל ובהיקפים גדולים מאוד, ולא בתחומי יזמות מגורים.

            עוד ציינה המבקשת, כי נוסדה בשנת 1963, היא פעילה מזה 50 שנה, משרדיה ממוקמים כיום בפארק העסקים בקיסריה, הינה מעסיקה כ-20 עובדים קבועים ועוד עשרות קבלני משנה ומסווגת בסיווג קבלנים גבוה.

            בתצהיר המשיבה פורטו היקף העבודות הציבוריות שביצעה המשיבה מאז אוגוסט 1999, ואשר לטענתה היקף העבודות שבוצעו עולה על 300,000,000 ש"ח. כן פורטו במסגרת הבקשה היקף פרויקטים לביצוע בהיקף של כ-85,000,000 ש"ח, מסגרת האובליגו של המשיבה בבנק דיסקונט, העומדת על פי אישור בנק דיסקונט על כ-27,000,000 ש"ח, דו"חות כספיים מבוקרים משנת 2010, המעידים על הון עצמי בסך של למעלה מ-40,000,000 ש"ח, מחזור הכנסות של כ-195,000,000 ש"ח ועוד.

            לאור כל האמור טוענת המשיבה, כי הינה סולוונטית, עומדת בכל התחייבויותיה, מנהלת את עסקיה במהלך עסקים תקין ורגיל ויש לדחות את ניסיון המבקש להשמיץ את יכולותיה הכספיות.

            המשיבה הוסיפה וטענה, כי המתינה די והותר זמן מקרות הנזק ועד למתן פסק הדין, ואין כל סיבה שתצדיק את עיכוב ביצוע פסק הדין ותמנע את גבייתו, מה גם שלא הוכח כי ייגרם למבקש נזק בלתי הפיך, ושעה שלאחר שעלה בידה לגבות חלק מכספי פסק הדין, עומד לגבייה סכום של 700,000 ש"ח בלבד וקיים חשש שהמבקש יפעל להברחת נכסיו.

            לנוכח האמור טוענת המשיבה, כי יש לחייב את המבקשת לשלם את יתרת הסכום שנפסק ללא כל דיחוי, ולחייב את המבקש בהוצאות הבקשה.

3.         באשר לטענה הנוגעת לסיכויי הערעור, מקובלת עליי דעתו של כב' השופט קלינג, בבש"א 101000/98, בת.א. 154/94, אורן קרן נ' עיזבון שי פטואלי ז"ל ואח' (לא פורסם), שם הוא מציין, כי אין זה ראוי לו לבית המשפט שנתן את פסק הדין להתייחס לסיכויי הערעור.

            אף אני נוקטת גישה זו ולא אתייחס לסיכויי הערעור. לצורך הדיון בבקשה אצא מההנחה כי קיים סיכוי לערעור, אם כי אציין, כי עיקר טענות המבקש הינן במישור העובדתי ולצד כל האמור מושתת פסק הדין שניתן כנגד המבקש אף על עילת רשלנות.

4.         בהחלטה לגבי עיכוב ביצוע יביא בית משפט בחשבון את סיכויי ההצלחה בערעור, וכן אם יזכה המערער בערעורו, לאחר שפסק הדין יצא, האם יהיה זה מן הנמנע או קשה להשיב את המצב לקדמותו. וכאמור, בית המשפט העליון, בע"א 2841/07, מנהל מקרקעי ישראל נ' הוועדה המקומית לתכנון ובנייה תל אביב-יפו (פרסום נבו), 25/08/08, קבע, כי "הכרעה בשאלת עיכוב ביצוע פסק דין מורכבת מאיזון ושקלול בין סיכויי הערעור ומאזן הנוחות".

5.         הכלל הוא, כי פסק דין לתשלום כספי איננו בא בגדר המקרים החריגים, אשר לגביהם נוטה בית משפט להיענות לעיכוב ביצוע. בית המשפט העליון, בע"א 4444/10, חברת דפוס מאור ולך בע"מ נ' עדי נסים עדי (פרסום נבו), 21/06/10, קבע כדלקמן:

            "הכלל הרחב קובע, כי 'הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים'. כך קובעת תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. רק במקרים חריגים יעוכב ביצועו של פסק-הדין, במיוחד כאשר עסקינן בפסק-דין כספי. משמע, אין די בהגשת ערעור או בהכרזה על כוונה להגיש ערעור על-מנת לעכב את ביצוע ההחלטה. כך למשל, יינתן עיכוב ביצוע כאשר המבקש מצליח להראות כי באם לא יעוכב פסק-הדין, לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו, היה וערעורו יתקבל. נטל השכנוע, כי קיים נימוק אשר יצדיק היעתרות לבקשה, מוטל על המבקש".

            המבקש טוען, כי אם ישולמו סכומים לידי המשיבה, קיים חשש של ממש בדבר האפשרות להשיב את המצב לקדמותו ולגבות בחזרה את הסכום שנפסק, היה ויתקבל הערעור.

            באשר לטענה בדבר הקושי שבהשבת הסכומים ע"י המשיבה, אם יתקבל הערעור, לא ראיתי לקבל טענה זו. המבקש ביקש ללמד על יכולתה הכלכלית של המשיבה, בהסתמך על אמרה שהוצאה מהקשרה מפרוטוקול הדיון, שאין בה כשלעצמה ללמד כלל על יכולותיה הכלכליות של המשיבה.

6.         אוסיף ואציין, שאף אם אישרה המשיבה, כי המגרש שרכשה במסגרת פרשת העוקץ היה הנכס היחידי של המשיבה בשנת 1999, עלה מהראיות, כי בטרם רכשה את המגרש נשוא העוקץ, רכשה מגרש אחר ברמת גולדה, ביצעה בו פרויקט לבניית יחידות מגורים בבנייה רוויה, ושעה שעיקר תחום עיסוקה של המשיבה הינו בביצוע פרויקטים הנדסיים אזרחיים בסדרי גודל ובהיקפים כספיים גדולים, ולא בתחום היזמות למגורים, כפי שעולה מתצהיר מנהלה, מר אהוד שפירא, ומאישור בנק דיסקונט לעניין יתרת האובליגו של המשיבה, שצורף לתצהיר.